• ניקרגואה


    ניקרגואה
  • חדשות ועדכונים

    מקטרות צרפתיות
    הגיעו מקטרות '' צרפתיות '' פומית ארוכה מבית Big Ben במגוון רחב 690 ₪
    הומידורים עץ סידר
    הגיעו הומידורים עץ סידר במגוון רחב ונוסף מהקיים באתר בואו לראות ולהתרשם
    חדש בארץ ענק הסיגרים מקסיקו
    חדש בארץ סיגרים a.torrent ,te -amo ,santa- clara

ניקרגואה

ניקרגואה היא המדינה הגדולה ביותר במרכז אמריקה מצפון היא גובלת בהונדורס ומדרום בקסטה ריקה ממזרח בים הקריבי וממערב באוקינוס השקט בעבר לפני יותר ממאה שנה היו המדינות ניקרגואה והונדורס חלק מהרפובליקה הספרדית במרכז אמריקה. ניקרגואה מחולקת לשלושה אזורים טופוגרפים שנים : השפלות שלחופי האוקינוס השקט , ההרים שבצפון המדינה ובמרכזה השפלות שלחופי הים הקריבי, אזור המכונה גם חוף מוסקיטו ( mosquito), בפשלות הפוריות שלחופי האוקינוס השקט פזורים כ –40 הרי געש, וחולש עליהן לאגו דה ניקרגואה, האגם הגדול ביותר במרכז אמריקה. חוף מוסקיטו הוא איזור מיוער ומיושב בדלילות רבה וכאן גם נשפכים לים רבים מהנהרות הגדולים שנובעים בהרים במרכז המדינה .

לניקרגואה הגיעו המון פדרונים ובעלי חוות טבק לאחר המהפכה בקובה בשנת 1959 מפני שהממשלה בקובה האלימה את החוות ואת הפעלים לידי הממשלה ואלו לא רצו להתחלק עם הגנרל "זקן" אלו הוא פידל קסטרו מנהיג קובה אז ועד היום .. כל אלה אשר ברחו לקחו עימם מלא החופן של זרעי טבק קובנים משובחים וידע עצום של מסורת רבת שנים שרכשו בתחום גידול הטבק בקובה והתחילו לגדל טבק עוד בתחילת שנות השישים הקודמות וזאת בעידוד ממשלת ניקרגואה ונשיא ניקרגואה סומוסה לעידוד גידול טבק ויצור סיגרים מובחרים בצפון המדינה והפצתם בעולם במיוחד לארה"ב במקביל להטלת חרם הסחר של ממשלת ארה"ב על קובה .הסיגרים שיוצרו נחשבו לסיגרים הלא קובנים הטובים בעולם.

בניקרגואה מגדלים טבק בשני מקומות עיקרים באזור אסטאליי ובאיזור עמק הג'אלפה שם יש אדמה פוריה בסמיכות להרי הגעש המניבים מינרלים ותרכובת קרקע פוריה במיוחד לגידול טבק משובח תנאי האקלים הם המתאימים ביותר בעולם, אזור גידול הטבק של ניקרגואה הינו הגדול ביותר במרכז אמריקה, אזורי גידול הטבק של ניקרגואה והונדורס סמוכים זה לזה וקוו הגבול מחלק בניהם , ניקרגואה וקובה נחשבות המדינות היחידות בעולם המגדלות את כול סוגי הטבק השונים שמהם מגלגלים סיגרים.
.המשפחות המפורסמות אשר מגדלות כיום ומגלגלות סיגרים משובחים בניקרגואה וגם בהונדורס הם :
Carlos torano
C.A.O
Perdomo
Nestor Plasencia
Joya De Nicaragua
Tabcalera Eateli , Salazar
Padron
Chamorro
ועוד רבים וטובים.

חוסר היציבות הפוליטי שעבר על המדינה בתקופת המהפכות בשנות השמונים הקודמות פגעו בענף בעשורים האחרנים חוזרת ניקרגואה בגדול לשוק העולמי ותופסת מקום מכובד המגיע לה.ובשנים האחרונות התחילה מהפכיה בתחום טיב הסיגרים שלה ואפשר לראות כיום שבכל המגזינים המובילים בעולם ישנם סיגרים אשר מגיעים מניקרגואה, הונדורס, הרפובליקה הדומינקנית , מקסיקו ,קוסה ריקה ועוד ועוד ..... ולאו דווקא רק מקובה . גם מבחינת הציונים שסיגרים מקבלים אפשר לראות מגמת עליה ואפילו שבירת שיאים במקומות הראשונים במבחני הטעימות שהיו נחלתם של הסיגרים הקובנים מאז ומעולם.

ההיסטוריה המדינית של ניקרגואה:

השרידים הקדומים ביותר לנוכחות האדם בניקרגואה הם 'עקבות האקאהואלינקה' (Acahualinca) מלפני 10,000 שנה - עקבות של אנשים ובעלי חיים שנמלטו לכיוון לאגו דה מנגואה (Lago de Managua), ושנשתמרו תחת שכבות של אפר געשי. בסביבות המאה העשירית לספירה היגרו עמים ילידיים ממקסיקו אל השפלות של ניקרגואה, לחופי האוקיאנוס השקט, והתרבות האצטקית אומצה על ידי אינדיאנים רבים במעברם דרומה במאה ה-15, כדי להקים מושבת מסחר.

המגע הראשון עם האירופים נוצר בשנת 1502, כשקולומבוס הפליג לאורך חופי הים הקריבי. בשנת 1522 הגיעה משלחת מחקר ספרדית לחופים הדרומיים של לאגו דה ניקרגואה, וכמה שנים לאחר מכן יישבו הספרדים את האזור והקימו את הערים גרנדה (Granada) וליאון (Leon), כשהם מכניעים את השבטים המקומיים. גרנדה הפכה לעיר קולוניאלית עשירה למדי, ואילו ליאון הפכה למעוז הליברליזם. תושבי האזור המיושב בצפיפות שמסביב למנגואה התנגדו נמרצות לפולשים הספרדיים, ועירם הוחרבה כליל. במשך 300 השנים הבאות ירדה מנגואה לדרגת כפר קטן ותו לא.

ניקרגואה זכתה בעצמאות מהספרדים בשנת 1821, יחד עם שאר המדינות במרכז אמריקה. היא סופחה למקסיקו לזמן מה, ולאחר מכן נכללה בפדרציה של מרכז אמריקה, עד שלבסוף זכתה בעצמאות מלאה בשנת 1838. זמן קצר לאחר מכן, החלו בריטניה וארצות הברית להתעניין מאוד בניקרגואה, ובמעבר הימי האסטרטגי נהר סן חואן (Rio San Juan), שאפשר שיט מלאגו דה ניקרגואה עד לים הקריבי. בשנת 1848 כבשו הבריטים את הנמל בפתחו של נהר סן חואן, לחופי הים הקריבי, שינו את שמו לגרייטאון (Greytown), והוא הפך לנקודת מעבר חשובה ביותר להמוני המהגרים חדורי התקווה, שחיפשו אחר הנתיב המהיר ביותר שיוביל אותם אל הזהב של קליפורניה.

בשנת 1855 הזמינו הכוחות הליברליים של ליאון את וויליאם ווקר האמריקני - הרפתקן שעמד בראש כוח צבא פרטי והיה נחוש בדעתו להשתלט על אדמות נרחבות באמריקה הלטינית - כדי לעזור להם לתפוס את השלטון מהשמרנים שישבו בגרנדה. ווקר וקבוצת שכירי-החרב שלו אמנם השתלטו על גרנדה במהירות הבזק, והוא הכריז על עצמו נשיא, אך עד מהרה גורש מהמדינה (אחד מצעדיו הראשונים היה למסד את העבדות). לאחר מכן הפגין ווקר נחישות מגוחכת ממש, כשניסה שוב ושוב לפלוש למדינה, ומאמציו היו מעין תקדים להתערבות החוזרת ונשנית של ארצות הברית בענייניה של ניקרגואה.

בשנת 1934 יזם הגנרל סומוסה, ראש המשמר הלאומי שזכה להכשרה בארצות הברית, התנקשות בחייו של מנהיג המורדים הליברליים אאוגוסטוס. סנדינו, ולאחר שזייף את הבחירות, הפך לנשיא בשנת 1937. סומוסה שלט בניקרגואה כרודן במשך 20 השנים הבאות, כשהוא צובר הון אישי עצום וקרקעות שגודלן כגודלה של אל סלבדור. גם לאחר שנורה למוות בשנת 1956, ירשו אותו בניו ושימרו את שושלת סומוסה עד 1979. ההתנגדות לשלטון היתה קיימת שנים רבות קודם לכך, אך היתה זו רעידת האדמה ההרסנית של 1972, ובייחוד הדרך שבה זרמו כספי הסיוע הבינלאומי לכיסיהם של בני משפחת סומוסה, שעה שאלפי אנשים סבלו וגוועו ברעב, שגרמו לאופוזיציה להגיע ללבבות האנשים בכל שכבות האוכלוסייה. כתוצאה, קמו שתי קבוצות המתנגדות לשלטון: החזית הסנדיניסטית לחירות לאומית (FSLN; שכונתה המחתרת הסנדיניסטית), וארגון UDEL, בהנהגתו של חואקין צ'אמורו, המוציא לאור של לה פרנסה, העיתון ששימש שופר לביקורת נגד הרודנות.

כשנרצח צ'אמורו בשנת 1978, פרצו מחאות אלימות והוכרז על שביתה כללית. המרד התפשט, וגם המתונים לשעבר הצטרפו לשורותיהם של הסנדיניסטים במטרה להדיח את משטרו של סומוסה. ב-19 ביולי 1979 צעדו הסנדיניסטים כמנצחים לתוך מנגואה. הם ירשו מדינה מוכת עוני, ובה שיעור גבוה של חסרי בית ושל אנאלפבתים ושירותי בריאות עלובים. הממשל החדש הלאים את האדמות של בני משפחת סומוסה והקים בהן אגודות שיתופיות חקלאיות. הוא גם פתח במערכה חינוכית שהביאה לצמצום הבערות מ-50 אחוז ל-13 אחוז, והנהיג מבצע לחיסונים שחיסל כליל את נגע הפוליו והפחית את תמותת התינוקות לכדי שליש מהשיעור שלפני המהפכה.

לא עבר זמן רב בטרם נתקלה המדינה בבעיות חמורות מצד 'שכנתה הטובה' מצפון. ממשלת ארצות הברית, שתמכה במשפחת סומוסה עד הסוף המר, חששה שמא תושבי ניקרגואה משמשים דוגמה רעה לאזור כולו. הפיכה עממית מוצלחת לא היתה רצויה לממשלת ארצות הברית, מה גם שראתה במשטר החדש פתח לקומוניזם. שלושה חודשים אחרי שהושבע רונלד רייגן לתפקידו בשנת 1981, הכריזה ארצות הברית שהיא משעה את הסיוע לניקרגואה ומקצה עשרה מיליון דולר לארגונן של קבוצות אנטי-מהפכניות, שנודעו בשם קונטראס. הסנדיניסטים, בתגובה, השתמשו ברוב משאביה של המדינה כדי להגן עליה מפני ההתקוממות שמומנה על ידי ארצות הברית.

בבחירות של 1984 זכה דניאל אורטגה, מנהיג הסנדיניסטים, ב-67 אחוז מהקולות, אך ממשלת ארצות הברית המשיכה במתקפותיה נגד ניקרגואה. ב-1985 יזמה ארצות הברית חרם כלכלי שארך חמש שנים וחנק את כלכלתה של ניקרגואה לגמרי. באותו זמן כבר נודע שארצות הברית מממנת את הקונטראס בחשאי, באמצעות ה-CIA , והקונגרס העביר מספר חוקים שחייבו את הממשל להפסיק את המימון. תמיכתה של ארצות הברית בקונטראס נמשכה בסודיות, עד שנחשפה פרשת איראנגייט וגילתה שה-CIA מכר בחשאי נשק לאיראן, במחירים מנופחים, והשתמש ברווחים כדי לממן את הקונטראס.

בשנת 1990 התקיימו שוב בחירות, ותושבי ניקרגואה בחרו בוויולטה צ'אמורו, מנהיגת האופוזיציה ואלמנתו של עורך לה פרנסה, פדרו צ'אמורו, שנחשב כאן לקדוש מעונה. כישלונה של צ'אמורו לשפר את הכלכלה, והתלות הגדלה והולכת שלה בתמיכת הסנדיניסטים, הובילה את ארצות הברית לאיים שוב בעיכוב הסיוע, אך מלחמת האזרחים נסתיימה לבסוף. דניאל אורטגה התמודד לנשיאות באוקטובר 1996, התנצל על התנוונות הסנדיניסטה והגדיר את עצמו איש מרכז, אך לבסוף הובס על ידי ראש עיריית מנגוואה לשעבר, המועמד האנטי קומוניסטי של 'הברית הליברלית', ארנולדו אלמן. הנשיא אלמן הושבע לנשיאות בעשרה בינואר 1997.

בנובמבר 1998 תקף הוריקן מיץ' את חופי האוקיאנוס האטלנטי ומרכז אמריקה והותיר אחריו הרס נורא. ההוריקן, שהגיע לדרגה חמש בשיאו, פקד את המדינות קסטה ריקה, גואטמלה, אל סלבדור, הונדורס, ג'מייקה, מקסיקו, ניקרגואה ופנמה, גרם מפולות בוץ והצפות והרס כבישים וגשרים ברחבי האזור כולו. בניקרגואה יצרו הגשמים העזים שניתכו בעקבות הסערה מפולת בוץ מהר-הגעש קאסיטה (Casita) שקברה תחתיה כמה כפרים. יותר מ-10,000 תושבים נספו בהוריקן, אחד הקשים ביותר שידעה המדינה. בעקבות הטרגדיה נחלצו מספר מדינות לעזרתה של ניקרגואה, וביטלו את החוב החיצוני שלה בסוף שנת 1999. כיום ניקרגואה משקמת את עצמה בהדרגה.
בבחירות המוניציפליות שנערכו בשנת 2000 זכו הסנדיניסטים ב-11 מתוך 17 ערים, וחבר מפלגת ה-FSLN, הרטי לוויטס, ניצח בקלות במנגוואה. עם זאת, מנהיג המפלגה הליברלית אנריקה בולאנוס ניצח בבחירות לנשיאות ב-2001, בהביסו את יריבו הסנדיניסטי, הנשיא לשעבר אורטגה. ובכל זאת, הסנדיניסטים לא נואשו מאורטגה, ובחרו בו שוב להנהיג את מפלגתם במרץ 2002.

כתב ירוחם ברזילי

מכירת טבק למי שלא מלאו לו 18 אסורה בהחלט!
עם כניסתך לאתר זה הינך מצהיר שגילך מעל 18 שנה
אם גילך מתחת לגיל 18 הנך נדרש לצאת מיידית מהאתר.
אביחי - יעוץ פיתוח וקידום אתרים






Tweet